א' – אלימות כלפי נשים

יום-יומיים לאחר פסק הדין החשוב הזה נגד אביעד משה, שאני מקווה שישלח אותו לשארית ימיו בכלא, נתקלתי בפוסט של לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל. מסתבר, שלמרות שגם שם היתה ילדה בבית, שאין מצב שלא נחשפה לרצח המזעזע של אמא בידי אביה. לדם יש ריח, למאבק של האם על חייה יש סאונד. גם לו היתה הילדה בחדר אחר בעת שאמה נפחה את נשמתה – את רצח אמה היא חוותה באופן פיגורטיבי לחלוטין. כאן אנו נתקלים באלימות מסוג שונה כלפי אמהות וילדים: אלימות משפטית. אפשר למצוא אותה באופן יומיומי בבתי הדין לענייני משפחה, ובמקרה דנן – נראה לי שציטוט מפי בן עמי יסביר מצויין את השיטה:

"הבת של מיכלי היתה תינוקת יונקת בת 8 חודשים בלבד כשאמא שלה נרצחה בתוך הבית, באכזריות ובאלימות קשה מאד על ידי אביה, אלירן מלול. למרות זאת הוחלט לא להגיש אישום על התעללות בתינוקת שהיתה בזירת הרצח. לא הוגש אישום למרות שהתינוקת והרוצח היו עם גופתה של מיכלי בתוך הבית 17 שעות. למרות שהאלימות הקשה ביותר החלה ליד עריסת התינוקת ושם היתה שלולית דם וקווצות שיער של מיכל. למרות שמיכל נמצאה מתבוססת בדמה בסלון המטבח, צמוד למדרגות היציאה מהבית. לכן אין ספק שהתינוקת נחשפה למוות אמה. והרי הרוצח נשא את התינוקת בזרועותיו החוצה אל השכנים.  למרות שהתינוקת נמצאה כשחולצתה מוכתמת בדם וללא חיתול.  שאלתי האם הדם הוא הדם של מיכל או של אלירן? והרי אם הוא של מיכל- זו ראייה אולי לכך שהתינוקת זחלה ליד אמא שלה והרי זו התעללות. התשובה שקיבלתי היא שזו לא הוכחה מספקת ובכל מקרה – סוג הדם על הבגד לא נבדק וכבר אין אפשרות לבדוק כי הבגד לא בנמצא. בסיכומו של דבר, הוחלט לא להגיש אישום על התעללות בתינוקת. למה? כי התינוקת לא יודעת לדבר ולכן היא לא עדה".