אתי וינר אילוזרגע לפני תחילת שנת 2020 עזבתי עבודה לאחר 20 שנות קריירה לא רעות בכלל בתחום ניהול, וניהול פרוייקטים בהייטק.
יצאתי לדרך חדשה חמושה בעיקר בתוכניות לשנה הקרובה (שנה מעולה שזו הולכת להיות, 2020 כן?) ורובן לא כללו שהייה ממושכת בארץ. אז תכננתי.
אבל מה זה אומר לאלוהי הדברים הקטנים? שאפשר להוציא את תכניות השיבוש מהמגירה ולהפעיל. אם אפשר להתפרע לא רק על אתי, לא רק על ישראל, אלא על כל העולם…
The more the merrier
נראה לי שאלו בדיוק בערך היו המחשבות של זה שצוחק על בני האדם
וכך מוקדם ערב אחד של אפריל 2020 בשעה אחת בלילה כשאני עם כוס יין ומוזיקה טובה הסתכלתי בצער על תוכנית המסע המפורטת שתכננתי לי למאי. לחצות את אירופה עם רכב לבדי: ספרד, צרפת ואיטליה. כבר יכולתי לראות את כל החוויות שאצבור בדרך ואת הבלוג שתכננתי לכתוב ולספר בו על החוויות שלי למי שרק ירצה להקשיב. ושתדעו – מי שיש לו חוויות חו"ל בתקופת סגר הקורונה, יש לו קהל זה בטוח!
בשעה אחת בלילה נראה לי לא הגיוני לא לעמוד בהבטחות שלי לעצמי, או יותר נכון, נראה לי מאוד הגיוני לעשות את מה שכל כך רציתי לעשות.
וכך, יצאתי לטיול הגדול, טיול שחרור אחרי קריירה וכתבתי עליו את הבלוג הידוע בכינויו esthergoeswild.com
שנה אחרי, צפו בי הגעגועים והחלטתי להמשיך לכתוב. אבל לפני שאני כותבת על כל מה שלא סופר בעבר, חשוב לי לחבר את כולם לגעגועים שלי, מוזמנים לקרוא את הבלוג, להתחיל בברצלונה ולהמשיך מזרחה לכיוון איטליה… https://bit.ly/3sK11On
