כל הפוסטים בבלוג

"יאללה אחי, נתראה מחר." ונכנסתי לאוטו, הייתי גמור מעייפות. עוד יום עבר, סיימתי טורניר כדורגל של "מדינת הכדורגל" לאחר ניצחון

את הקושי האמור חוותה לדאבוני אריאל, ילדת הסופר סנדוויץ' שלי. כגודל האהבה לרגישות וללב האין סופיים שלה, כך גם גודל

מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד הייתי מעורב בפעילות חברתית ומתנדב בקהילה. גדלתי בבית בו ההורים שלנו חינכו אותנו כי

חינוך, תרבות, ספורט,עבודה, רפואה, תיירות, צרכנות,  כל אלו קיבלו שינוי ששום עתידן לא היה יכול לחזות. בית הספר שהכרנו נראה

אני אור בוקר, 36, נשוי באושר לטניה ואב לשי בת השבע, אריאל בת ארבע וחצי ואביב בן שנה. מתגורר בצור

דבי פעילה חברתית בהתנדבות במסגרות שונות בהוד השרון, הקשורות לתמיכה ועידוד צמיחה של בעלי עסקים, ותרומה לקהילה בתוכה היא חיה:

העצמאים ובעלי העסקים הקטנים מרגישים את מגבלות הקורונה היטב, סדר היום שלהם השתנה לחלוטין, חלק גדול מהם צמצם את שעות